ניהול לפי אילוצים וניהול רזה – הילכו שניים יחדיו, בלתי אם נועדו..

TOC VS. LEAN MANAGEMENT

בניהול לפי אילוצים אנו מתמקדים בזיהוי צוואר הבקבוק העיקרי בתהליך והכפפת כל יתר הפעילויות לאילוץ, תוך התמקדות בניהול מיטבי של האילוץ. המטרה היא השגת אופטימום גלובלי של הארגון ולא איים של אופטימום לוקאלי. מכאן שבהחלט ייתכן ונפגוש תת מחלקות שבהן יש בזבוז ואפילו כושר ייצור שאינו מנוצל עד למקסימום.
לעומת זאת בניהול רזה המטרה היא להכחיד בזבוזים כלשהם-MUDA ביפנית, והתמקדות ביצירת תהליכים מוסיפי ערך בדגש על ערך מוסף ללקוח.
לכאורה שתי הגישות מנוגדות זו לזו.
לין שואף להכחדת הבזבוז והפחתת עלויות בעוד שניהול לפי אילוצים מתמקד בשיפור תפוקה.
לין מכוון ליעילות בעוד ניהול לפי אילוצים מכוון למועילות(אפקטיביות)

בדיקה מעמיקה יותר מגלה מספר נקודות משותפות:

1. מובן מאליו, אך ראוי להדגש, שתי הגישות באות לשפר ושתיהן עוסקות בתהליכים.
2. זרימה, FLOW, שתי הגישות חורטות על דגלן את זרימת הערך בתהליך כנושא לשיפור ובפרט הערך ללקוח.
3. הפשטה ופשטות- שתי הגישות פשוטות לכאורה עם מרשמים ומתכונים ברורים וקצרים. אך היישום. היישום הוא נקודת החולשה של שתיהן. כיון ששתיהן דורשות ניפוץ תפיסות ושבירת מוסכמות שתיהן נתקלות בקשיי יישום והתנגדות.
4. מעגליות- מדובר בשתיהן על תהליך מעגלי ללא נקודת סיום- מעגל השיפור המתמיד- PDCA.
5. השאת רווחים – שתי הגישות שמות כערך את נושא שיפור הרווחיות לארגון.

דרך טובה יותר ונכונה הינה שילוב. שילוב יביא עוצמה וחוזק משום שהוא ימקד את מאמצי ההתייעלות בצורה מיטבית יותר ויוריד את הבזבוז בצוואר הבקבוק, ובעתיד ייצור הרגלי עבוד טובים יותר לאותה תחנה.
שימוש בלין יהיה עם עיין צופיה ללקוח ושימוש בניהול לפי אילוצים יתמקד במחלקות הארגון.
מיקוד בלקוח ביחד עם מיקוד בצוואר הבקבוק.
בסופו של דבר יישום נכון יהיה כזה שישאל משתי הגישות את הטוב שבהן.
ראו גם :"ניהול ממוקד"(בועז רונן)

 

לתגובות/הערות:   boaz.goren10@gmail.com