מה הקשר בין חנוכה חג האור והיהירות שלנו?

כל מי שחי שנים רבות בארגונים, וודאי מכיר את מפגשי החברה שמתקיימים בחגים. התכנסויות אלה מאפשרות למנהל הארגון לעדכן את העובדים בחדשות האחרונות ובחזון לעתיד. במפגשים אלה במקרים רבים מתהדרים בהישגים ופחות בכישלונות. הצצה לחזון החברה מראה לנו ניסוחים שמתחילים במשפט: "להיות המוביל או מספר אחד בתחום …". מספר 2 זה כבר לא מספיק טוב. בעברי הייתי חברת צוות בתחרות שיפור שהגיע למקום שני. המנכ"ל סרב להגיע לטקס חלוקת הפרסים בטענה שאם זה לא מקום ראשון הוא לא מגיע. מדוע אני קוראת לתופעה יהירות? כיוון שמדובר ברצון שטחי להיות מקום ראשון, ולסרב להכיר במציאות. שהרי אם היו לומדים מי הארגון המתחרה שעקף בסיבוב בהליכה ולא בנקודות בודדות היו לומדים שיש חסרונות שכדאי לתקן אותן בטרם נכריז על עצמנו כראשונים תמיד היינו ונהיה.

יהירות בארגונים זוהי תופעה של "הכל או לא כלום"; כל דבר שהוא פחות מהצלחה מוחלטת לא נחשב. אין ראייה או הכרה להתקדמויות שכן מושגות בדרך להשגת המטרה הגדולה.

אני פוגשת הרבה מאד מנהלים בכירים בארגונים שמציגים מצג שווא של "הכל בסדר אצלינו". מדובר בתופעה לא פשוטה כיוון שהם אכן בטוחים בכך, גם אם התוצאות בשטח לא תומכות בכך. לו אותם מנהלים היו מודים בינם לבין עצמם שיש לארגון חולשות, שתהליכי העבודה לא מיטביים וכתוצאה מכך גם התוצאות לא מיטביות..  עצם ההודאה בכך הייתה מקטינה את היהירות ומפנה אנרגיה לחיפוש עזרה מבפנים או מבחוץ, כדי לתקן ולשפר.  ההודאה בחולשה, כוונתי הודאה בתוך הארגון, ולא לצאת בהצהרות פומביות. ההכרה בחולשה, פותחת דלת לשיפורים בתהליכי העבודה.

לא להתבלבל – אני בעד הצבת מטרות גדולות עם חזון גדול ועם רצון להיות מובילים. יחד עם זאת, התקדמות אמיתית קורית כאשר הארגון מכיר בחולשותיו ומפנה משאבים לתיקון החולשות. האור מגיע בצעדים קטנים, בהכרה במעגלי השיפור המתמיד. שיפור נעשה בתנועה מתמדת ולא בקפיצת ספרינט אחת מהחושך לאור.

מה אתם אומרים? האם מדבר אליכם? מכירים את תופעת היהירות בארגונים?

מה דעתכם לקבוע איתי שיחה בנושא? הנה כאן פרטי הקשר הישיר אלי. ממתינה לכם ..

אורנה קמין, 0537739018, orna@ok-consulting.co.il