Optimizer Vs. Satisfier
בועז גורן
אחת מהנחות העבודה בתורת האילוצים של ד"ר אלי גולדרט הינה-"אופטימום לוקלי אינו בהכרח אופטימום גלובלי".
הסבר- שיפור ביצועי יחידה בודדת בארגון והבאתה לנקודת האופטימום בביצועיה אינו בהכרח המקום האופטימלי מנקודת המבט הכוללת (הגלובלית) לארגון.
דוגמא אחת מני רבות- אנשי השיווק הנמדדים בהיקפי מכירות מכוונים להגדלת המכירות, אין המשמעות בהכרח שהיקף הרווחיות הכולל לארגון גדל כתוצאה מכך. לעיתים אף נחזה בירידה ברווחיות הכוללת (כתוצאה מגידול בעלות המכר). ומכאן שהחתירה לאופטימום ברמה הלוקלית בד"כ לא תניב שיפור ביצועים כולל לארגון. אחת מן המתודות לתיאור תופעות בלתי רצויות לפי תורת האילוצים הינה ה"ענן". הענן הינו כלי לניתוח תופעות המחדד את הקונפליקט הקיים/או לא קיים במציאות. קונפליקט כפי שתואר לעיל ייראה כך-
מכאן משתמע שאין כל טעם ביוזמות מקומיות לשיפור שאינן עולות בקנה אחד עם המטרה הגלובלית של הארגון (בהנחה שמטרה זו הוגדרה באופן מפורש וברור).
אל מול גישה זו קיימת גישת ה"סטיספייסר"- שבע הרצון. סטיספייסר הינו מונח שטבע הרברט סיימון חתן פרס נובל עוד בשנות ה-50 בתורת ההחלטות. פירושו שבעת עשיית החלטות תמיד נחליט על סמך מינימום ראיות ולא נגיע לאופטימום של מידע כיון שאין ברשותנו זמן ומשאבים אינסופיים, אנו עוצרים תמיד בנקודה מסוימת שבהכרח אינה האופטימום. בחיים איננו עוסקים כל הזמן באיסוף מידע מקסימלי לפני שנחליט החלטה, אלא תמיד נסתפק בגודל מסוים של מידע, ומימד מסוים של אי וודאות יש בכל החלטה שלנו. בעולם העסקים הסטיספייסר (שבע הרצון) לא יוותר על הרצון לשפר את ביצועיו אך ביודעו שהאופטימום אינו בהישג יד יסתפק בשיפור ביצועיו (בין אם שיפור לוקלי ובין אם גלובלי). הסטיספייסר מציב לעצמו רף ציפיות – רף מטרה אותו הוא שואף לעבור. השאיפה אינה להגיע למדד ביצוע מקסימלי או מינימלי כלשהו (לדוגמא אפס נפגעי תאונות עבודה) אלא שיפור יחסי ביחס לרף ציפיות מצופה.הסטיספייסר אינו עוסק בבחינת כל מכלול החלופות אלא בוחן סט קטן ומספק של חלופות עד אשר יזהה חלופה המביאה אותו מעבר לרף הציפיות. ברגע שעבר נקודה זו יציב לעצמו רף ציפיות חדש וכך נחזה בתהליך של שיפור מתמיד.
הגישה גם חוסכת בזמן ארגוני (שהוא כמובן יקר ערך) בחיפוש אחר האופטימום (הקיים אך היקר בזמן וכסף להשגה).
2 עקרונות מנחים נדרש שיובילו את הסטיספייסר:
1. הצבת רף ציפיות גבוה דיו בהתאם לתנאי הסביבה (תחרות, שוק, משקיעים, לקוחות וכדו')
2. אימוץ הגישה של שיפור מתמיד
עקרון השיפור המתמיד חשוב מאין כמוהו הואיל וקו מנחה בגישה הזו הוא היחסיות- לעת עתה, אנו שואפים לנקודת עבודה טובה יותר אך במשך הזמן המתחרים ישפרו גם הם ביצועיהם וידביקו את הארגון.
כדוגמא למסגרת המאפשרת שיפורים "משביעי רצון" יושמה בארגון בו אני עובד מסגרת (מועדון) להגשת הצעות לשיפור. היחידה הינו גוף הייצור והרכש המונה כ500 עובדים מתוך ארגון כולל של 1500 עובדים.
המועדון מאפשר הגשת הצעות לשיפור(לא בהכרח הצעות ייעול- הדורשות מדידה כמותית). במשך 4 שנות פעילותו הוגשו למעלה מ3500 הצעות לשיפור. אחת לכמה מן ההצעות הינן פורצות דרך ומביאות לשיפור כולל בכל הארגון ולא רק בגוף הייצור והרכש. אם מנתחים את המועדון בעיניו של הסטיספייסר ברורה לנו התועלת משיפור הביצועים הלוקלי הגם שאינו עולה בהכרח עם זה הגלובלי. שבע הרצון יידע תמיד שאינו בנקודת האופטימום ולא יוותר על השאיפה לשיפור מתמיד (שהוא עיקרון מוביל נוסף בתורת האילוצים). כלומר יש מקום וטעם להגעה לנקודה משביעת רצון בתפוקות הארגון ללא ויתור על הרצון המתמיד בשיפור הביצועים.
לתגובות/הערות: boaz.goren10@gmail.com
